מדינת ישראל היא מדינה למודת סבל. בין אם אלה המלחמות הרבות אותם ידענו, הפיגועים הרבים, החיים של אלה הנמצאים תחת הפגזות וטילים למשך תקופות כה ארוכות, תאונות הדרכים הקטלניות, המחלות ועוד מיני אסונות המצערים אותנו באופן אישי וציבורי גם יחד. כל חייל שנופל, כל אדם שנרצח, כל ילד שנקטף, משאירים חור בלב אצל כולנו ורצון גדול להזדהות עם ולהשתתף בצער המשפחה.

הפרדוקס הגדול הוא שדווקא פרחים, כל כך יפים, כל כך מלאי חיות צבעים וריח, הם אלה המנחמים את המשפחות הכואבות ברגעים הקשים. הבעת הצער על ידי הנחת זר אבלים על הקבר הפכה לדבר שבשגרה וניתן לראות כמעט בכל הלוויה, אזכרה או טקס זיכרון זר אבלים אחד לפחות המונח על קברו של האדם שהלך לעולמו.

כדאי לדעת כי לעם ישראל יש מנהג קדמון של הנחת ענף של הדס על מיטת המת. לעומת זאת, הנחת זר אבלים על קבר המנוח איננה מנהג יהודי, אך היא איננה אסורה על פי ההלכה.  יש שאומרים כי הנחת זר הפרחים על הקבר מבהירה לכולנו כי היותנו בעולם דומה למהותם של הפרחים: יש לנו זמן מוגבל ואת הזמן שיש לנו יש לנצל על מנת לפרוח ולא על מנת לנבול.

מקומות עבודה רבים, ועדים, ארגונים ומוסדות שונים נוהגים להניח זר מטעמם על קברו של המנוח בטקס הנחת הזרים, הנערך במהלך ההלוויה או יום הזכרון, ובכך לציין את השתתפות צערם במוות. על הזר נהוג לציין בסרט שחור את שמו של מניח הזר, בין אם הוא אדם פרטי ובין אם הוא ארגון כלשהו. לעיתים ניתן גם יהיה לראות על הזר כיתוב כגון "משתתפים בצערכם" או "שלא תדעו עוד צער" כאות להזדהות עם המשפחה.

זרי האבלים הם סולידיים ותמיד יעוצבו בטוב טעם – מראה עדין ולא צעקני. ניתן לבחור בזר עגול או בכזה העומד – לפי שיקול דעתו ורצונו של מזמין הזר. הפרחים שעל הזר הם טריים ורעננים ואין חשש כי ינבלו במהלך ההלוויה או טקס הזכרון. זרי האבל הם מכובדים ומעניקים למשפחה האבלה הרגשה כי מניח הזר חושב עליהם ומשתתף בצערם.

שלא תדעו עוד צער.